על צעיפים וצעיפונים, או על הגשמת משאלות?

על צעיפים וצעיפונים, או על הגשמת משאלות?

לפני כעשר שנים ניסיתי לראשונה לשאת תינוק במנשא בד ארוג. קשרתי את המנשא—וזהו, התאהבתי: בתחושה שהבד פשוט נכון, ברכות שלו, בגמישות ובתפקוד המושלם למטרה שלי. אז נולד בי הרעיון לארוג מנשאים משלי, בדים משלי שיהיה לי נעים ומעניין לעבוד איתם.

ומכיוון שבשבילי “תוצרת ישראל” ו“תו כחול־לבן” הם הרבה יותר מסתם מילים, התחלתי לחפש אפשרות לארוג מנשאים בישראל. עברתי על הררי מידע על מפעלי האריגה בארץ, ביררתי, בדקתי ובדקתי שוב. אינספור פעמים הציעו לי לארוג כל מה שצריך בסין, בשטחים ובהודו, אבל סירבתי להאמין שבישראל זה פשוט בלתי אפשרי…

בסופו של דבר השגתי את מספרי הטלפון של כל מפעלי האריגה שנותרו בארץ—שלושה שלמים! התחלתי להיפגש עם בעליהם ולמדתי את סיפורה העצוב של דעיכת תעשיית האריגה הישראלית. התברר שרק חמש עשרה שנים קודם לכן היו בישראל יותר משלושים מפעלים שייצרו מוצרים באיכות גבוהה, רובם בעלי שם עולמי והיקף פעילות גדול.

אבל לצערנו, כמעט כל הייצור הועבר לסין, לטורקיה ולהודו בגלל כוח העבודה הזול יותר והמיסים הנמוכים יותר. בישראל נותרו ארבעה מפעלים, שמצליחים לעמוד בתחרות רק בזכות חומרים מורכבים ומתקדמים והתקדמות מתמדת בתחומי הכימיה והטכנולוגיה.

בקיצור, האנשים האלה עושים פלאים. הם מייצרים בדים אנטיבקטריאליים וחסיני אש, בדים שמעבירים אוויר אך אינם מעבירים מים, וספוג “נושם”. הספוג נמצא כעת בבדיקות, וייתכן שישמש כריפוד במנשאי התרמיל שלנו ויהפוך אותם לקלים ונושמים יותר (בתמונות משמאל ומימין).

אבל נחזור לסיפור שלנו.

לפני שמונה שנים, בעליו של אחד המפעלים האלה, שלא נרתע מהיעדר חומרי גלם מתאימים וחוטים צבעוניים או מהדרישה שלי לייצור ידידותי לסביבה, הסכים ליצור עבורי דוגמת בד. עם זאת, הוא הזהיר שסביר שלא יצליח להגיע לאיכות הרצויה. הדוגמאות שנארגו היו נהדרות, אבל בעיניים הפרפקציוניסטיות שלי הן היו מעט גסות מדי.

רק כעבור עוד כמה שנים הופיעו בשוק מנשאי בד ארוגים שעוביים וחספוסם הזכירו נייר זכוכית. באותה תקופה, לעומת זאת, מנשאי Girasol ו-Didymos היו אמת המידה שלי, והדוגמאות לא הגיעו לגמרי לרמתם. נהנינו מאוד לנסות את הדוגמאות במפגש מנשאים בנהריה ב־28 ביולי 2010, ועד מהרה הן הפכו למנשאי מאי טאי נהדרים.

רבים מכירים את הדוגמאות האלה—אפשר למצוא אותן במנשאי מאי טאי, למשל בבד הפרפרים באפור ובגוון טבעי. מאז עברו לא פחות משבע שנים, וכל הזמן הזה הפריע לי שבייצור אני משתמשת… בבדים הטובים ביותר שאני מוצאת, אבל רובם איטלקיים, טורקיים, גרמניים או מכל מקום אחר, ורק לא ישראליים.

לפני כמה חודשים התחלנו, אני ובעליו של אחד המפעלים, לערוך ניסויים כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר במסגרת הנתונים הקיימים: היעדר חומרי גלם, חוטים וחוטים צבעוניים, וזמינות של שתי לבן בלבד ודוגמאות סטנדרטיות שפותחו מראש.

חישבנו, ניסינו ומדדנו שוב ושוב, ו… התוצאה עלתה על כל הציפיות הפרועות ביותר שלי!

הם יצאו מצוינים מבחינת האיכות, התמיכה, תכונות הקשירה, הצפיפות… בעצם, מבחינת הכול. בנוסף, המנשאים בגוון הטבעי אקולוגיים לחלוטין ועשויים אך ורק מכותנה טהורה ולא מולבנת. החוט הצבעוני במנשאים הדו־צבעיים נצבע בלחץ בתהליך מיוחד שהופך אותו לעמיד לכלור. כלומר, אפשר לכבס את המנשא עם חומר הלבנה על בסיס כלור: השתי הלבן יתבהר, והחוט הצבעוני לא ייפגע. כך שזה מנשא לאירועים מיוחדים, ליומיום—ואפילו לניקיונות.

ביום שני הזה החלה העבודה על סדרת הניסיון הראשונה של מנשאי בד בחמישה שילובי צבעים ובשמונה הדפסים שונים. אחלו לנו בהצלחה ושלחו לנו קצת עידוד; מצדי, אני מבטיחה לפנק אתכם מדי פעם בהצצות מהשטח. ובינתיים—ההתחלה של ההתחלה: אריגת טוויל מוצלבת באפור ופרפרים מונוכרומטיים.

זהירות! מראה מהפנט!